ישי לביאקרה לכם פעם שהדרכתם מורה או מדריך של קבוצה במסגרת כלשהי על כך שישיבה בקבוצות מעודדת התנהגויות לא נאותות?
אינטואיטיבית אנחנו יודעים שישיבה של ילדים (וגם מבוגרים…) בקבוצות מעודדת לכל הפחות – דיבור ללא רשות, ועוד. מצ”ב תקציר של מחקר שמצביע על חשיבות בניית התערבות מבוססת על שינוי נסיבות של מקומות ישיבה בכיתה.
בשלב הזה מורות מתחילות להכיר את התלמידים…
עכשיו תוכלו להפנות את כל המנהלות/מנהלים/ מורים/מורות המאמינים בישיבה בקבוצות, ולא מבינים את הקושי בניהול שיעור למאמר…
תודה לג’ודי רוזנצוויג היקרה על שיתוף המאמר, מאמר מרתק!
תהנו…
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/
תרגום תקציר המאמר:
DIFFERENTIAL EFFECTS OF SEATING ARRANGEMENTS ON DISRUPTIVE BEHAVIOR OF FIFTH GRADE STUDENTS DURING INDEPENDENT SEATWORK
חקרנו בחירת מקום ישיבה בכיתה על ידי מורה לעומת בחירת מקום ישיבה על ידי התלמידים. נבחנו שני מצבי ישיבה בכיתה. המצב הראשון הוא ישיבה בקבוצה והמצב השני הוא ישיבה יחידנית. התנהגות מפריעה הופיעה בקצב כפול בישיבה בקבוצה שבה התלמידים בחרו היכן לשבת לעומת מצב בו המורה בחרה באיזו קבוצה ישבו. בזמן ישיבה יחידנית, ההתנהגות המפריעה הופיעה בתדירות משולשת כאשר התלמידים בחרו את מקומם בכיתה. במאמר ישנו דיון המתייחס לבחירה ולחוק ההתאמה (The Matching Law).
ג’ודי רוזנצוויג – מנתחת התנהגות במת”יא פתח תקווה, גזברית עמותת היל”ה ומרצה במרכז מטר”ה
